את ואני וארבעה קירות

את זוכרת,
פעם כמעט וחישבת ליפול
התהום אז פערה לרגלייך
ואני אחזתי בכתפך, ומנעתי
ובעצם, הצלתי לי את חייך
---
ואחרי זמן,
זה אני שהתרועעתי עם שדי שאול
שיחה על חיים, בעיקר אחריתם
ואת זו שבאת בשמלה מתנוססת
ופדית נשימתי מעִמם
---
כן, אני זוכר,
איך באחד משחור שרעפייך
עת עברך בא לדרוש ליטרתו
הכיצד נדרכו חילותיי לצידך
לנו, לעכשיו ולממש היותו
---
הו, אנחנו יודעים
איך ארבעת קירותינו כמקלט
שתי את היין, אני עָרֶב לשמרך
שזורים ועֶרֶב אנחנו,
אַת בתוליי, ואני תחילתך
---