כעת ממש
עמדי פשוטה על קיר הסלון
ידיים פרושות מלפנייך
ואלי, רק אלי
הסיטי מבטך, הפני את פנייך
הנה, קרב אני
לעברך, מעם החלון
כבא להתיר את כל אזיקייך
וקורא לך לנשום
תקרה ורצפה וכל השאר
למלא בהם את שתי ריאותייך
לשאוף לקרבך
את כל רכושנו
משל קידשנו באומץ
והרית את בריתנו
--
ועוד מעט, כמעט
אנו נטייל לנו ברחוב עלום
צינה לאורך שדרתך
ונדמה לכולם כשני נוודים
ואין בחשבונם מאום
והם לא יידעו, לא
כי אלו הזרים
ארמונם עמדם לעולם
ואין בו כל חומר
כלום
כי אך בית חלומות
הס, מבלי אומר
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה