אומרים שהאור הוא אינסוף.
איינשטיין, לא ההוא מאמא אדמה, בא עם הקביעה הזו. ואולי אף עם ההוכחה.
עבורנו, אין מעבר לאינסוף שאחרת לא היה אינסוף אלא רק סוף ואחריו יש והאינסוף לאחריהם. אינסוף לא יכול להיות באמצע. אינסוף זו המצאה קצוות.
עבורנו מאינסוף ימין לאינסוף שמאל, למעלה ולמטה ולאינסוף כיוונים הוא הכל. גבולות הגזרה שלא נגיע אליה לעולם. שהרי אם נגיע, זה סוף ולא אין. העולם בתוך האינסוף. הכל. ואין בלתו.
אין לפניו ואין לאחריו, שאחרת לא היה אינסוף.
בא אלוהים, אז בבראשית, וברא את האור.
אם ברא, הכרח שהיה לפניו. אין בן המייצר את הוריו.
איך בדיוק? לא מסתדר. לא יכול להיות. אין לפני ואין אחרי. אמרנו.
אז אלוהים היה לפני האור. קסם.
דהיינו, אלוהים מעבר לאינסוף.
אבל הרי אמרנו גם, כי אין דבר כזה מעבר או לפני. אינסוף זה נורא. נורא הוד ונורא רחוק. הכי. היש יותר מהכי?
ואחר כך שיחקנו מחבואים. מי שמלפני ומאחורי ומצדדי וכו' וגו'.
ומכאן שאין ברירה:
מי שלפני האינסוף ואולי גם אחריו הוא האלוהים והוא מעבר לתחום תפיסתנו.
ועכשיו:
איך נקרא לזה שברא? לבראשיתי הזה? שהרי אין כלום קיים מעברו המוכח של האינסוף. אז מה הינו הדבר הזה?
אולי נקרא לו אלוהים.
אז –
אין ברירה,
יש אלוהים?
----
(C)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה