ערב יום העצמאות. בכל שנה, בדייקנות של שעון, הדבר בא ודופק לך על המוח כמו פטיש פלסטיק, שטרם הספקת לחורר כדי שינפח נשמת מעצבנותו. כולם שמחים. המון הישגים. הגדול מכולם זה החופש להלעיז על עצמנו ולקדש את שונאינו. דמוקרטיה, יו נואו. בין לבין ומהון להמון, אנחנו נפנים לרגע להביט על הקודקוד של הסיכה ובה בעת אנחנו נאלצים לעשות תרגילי נשימה כנגד קבס העולה כמשכורתם של בנקאים שבעים. את אותם תרגילי הנשימה, שלמדנו לפני 62 שנה בקורס הכנה ללידתה של המדינה אנחנו מיישמים כעת, כדי לא להקיא ממש ולהפוך את הים לעכור משהו ממילא, כאשר נשיא אחד נשפט, ראש ממשלה אחד מסדר לעצמו הילה לבנה של מלאך וידיים צחורות כדי לא ללכלך שיחודים שיחודים, שר אוצר לשעבר משעבד את עכוזו לטובת כסא נוח מאחורי הסורגים, ועוד כמה כאלו, שנורא רצינו לסמוך עליהם אבל מתבררים כקנים מרצצים עד זרא.
וכל שנותר הוא רק אנחנו, בפשוטנו לגמרי ועירום אמיתותינו. עם היכולת לבעוט בכל ביצה מתגלגלת וביצית מתקתקת של פוליטיקלי דפקט,
כי אז אולי נעה תנשום קצת יותר משוחררת,
כי באמת, אין לנו ארץ אחרת.
בואי, מדינה קרועת גזרים
הנני כאן למטה,
בפרישמן בים
ידיי פשוטות לנזול קלונך
עת פשעת לנפשך,
וחטאת גם
מזכרתי, ארץ נוי אביונה
מתאבדת בשובע,
עד שגמרה
כי לא על השגור, קצפי
כי לא משום החיידק הטורף
כי אך מסרטן מקנן בגופך,
השוקד ברוב מראית ישורון
כל זה היודע,
והחף מלהסס
על כי מתוכך זה יקום
כל מחריב
ואדיוט והורס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה