אז אמרנו, למה שלא נעשה איזו פעולה אסתטית כזו של תרומה לקהילה. זה נראה מעולה, מצטלם נהדר, נותן יופי של פוליש ללוק. ככה, בשיחה על הגג, מתגלגלת לה תרומה תמורה. אלא מאי, חייבים להיות מקוריים, למה שאחרת הלך לנו כל הקרדיט על מתן בסתר ולא יידעו מי אנחנו וכל המאמץ לא ייראה. חייבים לחשוב חזק חזק ולעשות עם השרירים של האיקיו כמו שצריך כדי להביא אותה במכה של אנושיות רגישה, שתעשה לנו נעימים בגב של הפנים של הקוליות שלנו.
אני אני והוא זה אחד שהחיים מפריעים לו לחיות. לאט. שנינו ללא תזוזה חסרת תועלת ולא הגיונית. כי מיותר.
אז חשבנו.
כלום לא בא.
אחורי זה, חשבנו עוד.
ולי ולהוא היתה באותו היום דלקת באיקיו, אז הלכנו בינתיים לאכול משהו. סושי או כושי, לא זוכר מה. אבל זה בטח משהו שקשור להמשך.
חזרנו.
חשבנו.
חשבנו יותר חזק. ככה כיווצנו שרירים. פילאטיס לייט לשכל.
בסוף הגענו.
הנה:
אני: אנחנו מרימים אתר של תרומה.
הוא: אה?
אני: אתר תרומות
הוא: דפקט
אני: אחותך
הוא: גם
אני: אתר תרומות עם טוויסט
הוא: אה?
אני: נקים אתר. יפה כזה. רגיש. נקרא לתת תרומות.
הוא: גאוני
אני: נכנס באנשים. לא נהיה נחמדים. לביצים.
הוא: מקשיב
אני: אתר, כן? ניקח פרוייקט פרוייקט. נבקש לתרום.
הוא: גאוני
אני: אבל בהפוכה.
הוא: אחותך בהפוכה.
אני: גם
הוא: תן עוד
אני: ככה, נגיד, נבקש תרומה למשפחה של נזקקוּת. "בוא נראה אותך גבר ותורם. שים שקלים כאורך הזין שלך בסָנטִים. לא שמת, יש לך קטן. שים עכשיו". לא מכיר גבר גבר אחד, שלא יתרום לאלמנה בלונדינית עם שני ילדים זג זיג מינימום 25 שקלים תרומה.
הוא: וואלה
אז עשינו.
אחר כך, עם אותו פטנט, עברנו לעשות ביג ביזנס.
באפריקה כמובן.
עשינו שם קופה. באינצ'ים.
וגם הרווחנו כסף לא רע.
---
(ועכשיו תקראו את שתי השורות האחרונות שוב. ושוב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה