מתנהל בפקק, כביש מס' 4,
השעה בערך שמונה שלושים
מתאחרות כבר הפגישות
אך מרוויח תובנות ארורים
מימיני נהג, לשמאלי תאומו,
באלכסון נהגת, עפעפיה כבדים,
שני נהגים, מובסים כמתים,
והיא הנהגת, מרקיבה כעת איפורים
שמונה ארבעים וקצת, שום דבר,
הפגישות כבר נדחו, אינן חשובות,
גם חיי סובביי נתקעו הם,
מתים ונושמים, תשוקות שבורות
פנים חתומים, מכסים וסירים,
איפורים מרימים, רקבת של לילה,
לא הגיעה ליעד, לבדה כל כולה,
נשיות מפושקת, זימנה, חלולה
הם זזים ונושמים עוד ועוד,
צחיח אווירם של פקקים
והנם בבואה של תקועים
מתים, מתים, מתנדנדים
הו, לו היינו אך מתים,
כי או אז היינו שמחים
קמצוץ אוהבינו יקהל אז,
ואנו, סופסופ מוחלטים
שלא כעכשיו, טלטלת נדנדה
בין אחת נשימה, לשניית התמותה
תועים בטוחות אל המוות,
ואל תבוסת שגרת הנחלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה