יושבים אצל ארנולד,
כמעט מעגל
שוב רגליי לא מוצאות שום מיקום
ומזמין שוב זגוגית של הרעל
מחייך,
לא מרפה שעמום
מילים, אלכוהול ועשן מצטרפים
ריחוף, חברות ללא תנאי
ומעטה חייכם משיקים
לא קשובים בין מילים,
אלוהיי
הגלגל כה שחוק,
כל העת כה חושב
על מי זה הייתי ומה יהיה בי
ממה כה נתעבתי,
את מה אני אוהב
ולמה, בוראי, כה קשה לי
ואתם מרחפים מרחוק,
ידידיי
מטר וחצי מולי
חושב על ההיא,
כולה עד בלי די
ומדוע אינך לצידי
אדים מרחפים
וריח תמוז
פניכם מרצדים למולי
וגם ידידיי, ארבעים האחוז
מדוע זה אינך לעצמי
ואתם מתרחקים,
אני מתקרב
מין תחושה מוזרה של היה כך
לא מרפה,
גם איננו עוזב
ומדוע, הנני,
לא, איני בך?
ועכשיו סוף,
כריכה שחורה של חשבון
אוסף דמים לא יחרצו
כה מעט, אך מנגד המון
כתכריך אפלה
כה נפוץ הוא
מאייר עולמות וזובח אלים
די בודד, האמת, לא יחדיו
ולבסוף,
משרך דרכי בין אדים
אז אלוה,
היכן היא מוטלת עכשיו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה