היה הוא נסיך
מגן חצריו הוא אביו, מלך
לצד נוחם מלכתו, האם
בחפיסה אחת בודדת
זקיפיו וצריחים חשופים
נחלת אבותיו המגוננת
והנה,
את מגיעה
וכולך מלוחות זרים
חפיסה חדשה
עם ציורים אחרים
לא כתרים ומלמלה,
איורייך
כי עקרבים ושוטים
בינותם העדינות
יהיו סך מעטרייך
לא נסיך עוד יהא הוא
ולא כמלכה תהדסי
שאך תצאו את גבול המושב
ומחלפותיו של הסרק יידָהו
שאז, מרחוק תתנקד לה לאבק
חפיסת קלפים חרבה
לשניכם, חיל, רעד ותום מאבק
לקראתו של הבית
רוטשילד פינת מאז"ה. תל אביב, מאי 2010.
החום עדיין מתאמן לקראת מתקפותיו הבאות ואוסף כוחותיו לקראת הקרב המכריע כנגדנו בעוד חודש או שלושה או אף יותר, עד שגם הוא יקרוס ויוותר לשלכת ולסדקים שבלב. מכוניות עם בובות בעניבות וחולצות צחורות מתנהלות במהירות צופרת על האספלט שבצדי השדרה, כדי שנבין עד כמה הם חשובים הרבה יותר מעמוד השדרה של השדרה – השביל שבאמצעיתה והנשמות המשוטטות שם עם אג'נדות למכביר. הם לא כל כך מבינים, הגרונות החנוקים הללו, כי דווקא החיים מתנהלים באמצע ולא בשוליים, שם נמצא הכביש, שם הם אצים, משם לא יגיעו לשומקום נחשב. הם לא מבינים מה קורה עכשו באמצע. אנו נדע עוד מעט. חכו. כמה זקנים מתנהלים להם כאילו השעון נעצר כבר מזמן, ומקווים לסיים את הטיול בשדרה, לדרומה, ולראות לבסוף את גמנסיה הרצליה עדיין עומדת שם מימין, בהרצל, ולא את בניין המפלצת הנושא את שם השלום וכאילו גם מאיר. ובין לבין, המון כפכפים וכזה כאילו וכלבים ותקוות וציפיות ועצב תהומי, לצד שמחה ממתינה. ככה זה תל אביב בימים האלו, ובייחוד השדרה המעתירה. מצחיק, אבל גם שמה נקרא על שמו של נדבן ידוע. לא בכדי, מניח. עולמות שלמים זזים באי סדר ידוע מראש.
נעים לשבת שם. פעם היו קיוסקים באמצע השדרה שמכרו גזוז בטעם פטל. תמיד זה היה פטל ולא משנה באיזה צבע הוא התקבל לבסוף. פטל ענבים, פטל משמש, פטל פטל. כאילו מסמל את השדרה כנחל מפכה ואת גדותיו תחומים בשיחי פטל קוצניים המשיבים את האנשים ישירות למרכזה ומונעים מהם את הגלישה הנהנתנית לשולי המכוניות המפוארות הנוסעות שם, לצדה. הקיוסקים האלו הפכו היום לאספרסו בר. כי בתל אביב כבר לא שותים גזוז. גזוז לא עושה פיק אפ. הוא מקסימום עושה מצחיקים בפה ובאף. אספרסו והפוך ומקיאטו ודופיו וחרטטיו עושים את זה יותר. הרבה יותר פיקים נחשבים של מעט מאוד אפ.
יקשה עלי לראות מישהי עם גולדן זכר (תמיד זה יהיה זכר. עליו אפשר לסמוך, כי הוא כבר כלב ואין צורך להפוך אותו לכזה) מבקשת גזוז פטל ומצליחה להאמין שמישהו ייגש אליה ואולי אפילו יתעניין טיפה או בועה. טיפת פטל אולי. לא מספיק. היא רוצה אותו בדופיו, להשלים שנות בדידות. כפול. והיא היא, רוצה אחד שהוא הוא. הזה מלפני היוניסקס ובאמצע הסקס, לפני המטרו, ובאמצע העיר. ככה, היום, אבל בדיוק כשם שהיה פעם.
הגולדן שלה חסר כל סגנון מיוחד ועונה על כללי הלבוש התואם של עיר הבדידות המשותפת. הוא מתעניין עכשיו באיזו מעורבת חסרת צורה עם עין אחת לא משהו. היא מתעניינת בחסר צורה אחר, פיסח למדי. אבל כל עוד הוא זכר ונושם, הרי שדי לה בכך.
יושבת בחוסר אכפתיות מוקפד לאחרון פרטיו על אחד הספסלים המעטים שם. לבושה תואם לתדמיתה המכוונת. כפכפים מוזנחים ואופניים מושקעים בצבע דהוי-צניעות. מזלה הוא, שבדרך הביתה, יש ירידה. כוחה לא יעמוד לה לדווש בעליה אחרי מאמצי אי-מאמץ כזה. יום אחר יום אחר יום. מזה כשנה ומחצה. אולי יותר.
כמו ערבה המקום הזה. ציידים ודייגות. ערבה בוכיה. כמה מטרים באלכסון למבטה, שני אנשים יושבים על הדשא והעשב העולה בינותיו, ומשחקים שחמט. אחד מהם נראה נחמד. השני נראה לא מעורב בעליל. רק שחמט. מצד אחד – הם מאוד פשוטים ואי אכפתיים. מצד שני, טעוני אינטלקט, מאלו שאת נאלצת לעמוד על קצות אצבעותייך, בעודך מנסה להורידם מן המדף העליון בחנות הלבבות הארוזים.
אחד מהם מלכסן מבט גנוב לעברה. אולי השילוב הזה יחסוך ממנו מחצית מחיי המין השופעים שלו. החצי שהוא חושב עליו או זה עליו הוא מדבר. אולי ההיא עם הגולדן תיגש, תעשה סימן, משהו. אולי תתקרב. ואז היא תראה איך אני שם מט אלגנטי לזה שמולי. שהרי מי ששם מט שכזה, ועוד בשדרה שכזו, בצורה אגבית לחלוטין כמובן, מובטח, כי יש לו גדול ואון לבו במקומו.
והיא מצדה מהרהרת, כי אולי הוא גם יוכל לשים לה מט. כי כל שהיה לה עד כה היה רק שח. איומים בזוגיות. מעולם לא משהו שננעל וסיים את הסיפור, הפיל את המלך שדוד לרגלי המלכה, בואכה ארמונם המשותף, שם ילוהקו יחדיו כמה צריחים והמון סוסים וכמה חיילים לשמר את ממלכתם.
היא: חייבת לסיים את זה ולמצוא. דמי השכירות על הכלב עולים לה המון, והיא תהא חייבת להחזירו עוד שבוע. משכורתה אינה מספקת כדי לשלם בעבורו.
הוא: נכון שהוא עובד ומרוויח לא רע, אבל ההוא שממול, שתמיד יפסיד לו במט ברגע הנכון, עולה לו, מזה חודשים, יותר מדי.
הוא והיא ושני כלבים. אחד גזעי שעולה הון. השני חסר ערך, העולה ברחמים.
הם חייבים ללכת לישון יחד עכשיו. עניין של חסכון.
חסכון, שאם יתחבר להם, הרי שיתברר כהמון. מליון של מטמון.
הו, מיאו, אני מיצ
שלום לך וחזרה גם
מיאו לך השווה
ואני מוץ, חתול העם
אז קבענו לנו כאן
ליד פחי הזבל
באחת הפינות השוות
של השל"ה ובאזל
לידינו איזה בר עמום
עם המון הוא והיא
פח זבלם כתקרובת
למיאו דייט חתולי
על מה נדבר, נרגשת
מיאו, שווה חתולה
הוא חושב לעצמו
יהא הזבל נושא, יקירה
מיאו, טיפסו למרום
לצפרדעית האשפה
הביטו אל מטה
הנושא - זוהמה
וכך ליהגו הם
אחד מיאו גברי
על עליבות אנשים
מתחתל מיאו נשי
בפח הזבל ניטחו
תקוות ובדידות
מול שני מטר, בבר
הדורי עליבות
משחקים לאך לילה
שיתגמד לבקרים
של בריחה מבוהלת
של גברים ונשים
יחזרו לשבתם הם
בבר שכונתי
מיאו חתולה סומרת
הדר שפַמֶך, יפתי
חכמים הם בבר
כולם טפשים כדי מריר
אז הרימי זנבך, מיאו
בוא מיאו אלי, ותחדיר
שני חתולים, רק
חכמי על בעולם
ללא ספק ומיצמוץ
מלמדים את כולם
