טוב, נו. לילה עכשיו. אמרו שיהיה מחר גשם. מי מאמין לאומרים האלו.
בינתיים, לא רק עננים נודדים אי שם למעלה, אלא גם שנתו. ניסה ישר, ניסה על הגב, גם אלכסון. תנוחות למכביר. כלום. ער ממש.
הלילה הזה לא נגמר לו כלל
מנסה להעיר שתי ציפורים
להורידן מן העץ, במכה אחת
לאייר למזעיר את שנת הנדודים
יוצא מהבית. שגרת נדודי השינה שלו.
עובר באבן גבירול פינת דוד המלך. קפה של לילה עבורו הינו כגלולת שינה אפשרית. הוא ער ממילא ואולי יש איזה סיכוי.
צ'רצ'יל, כהרגלו מדדה פנימה ומקבל את מה שבדרך נוהגים להגיש לו. פעם הוא היה הגרסה הישראלית לג'ימי הנדריקס. עתה הוא הגרסה העצובה לזמן שעובר.
ציפ וציפור ישנים על העץ ליד הבנק, מקור למקור. נראה, כי פשוט להם להתחייב לעצמם ולכמה גוזלים. אין טעם להפריע להם רק משום הקנאה הקלה.
לא צלחתי. משוטט באי מעש
כי השניים האלו, ציפ וציפור
הם ישנים כעת עצומים ככפית
ואצלם, זו חביקת מקור ומקור
בשולחן ליד מתיישב נודד אחר. הוא עושה רושם של מבין בגלגול. אך, אך הוא לא ניהל את תבונת צעדיו ועל כן, יסתבר, שנותר לו אך הפילטר, דלדול.
אז חיפשתי הבהוב של אחד
שעשה רמזים של מבין בגלגול
אך הוא לא ניהל את תבונת צעדיו
ונותר לו הפילטר, המשכו אך דלדול
נדודי שנינו כעת, טיפה מנחם
הולכים לחפש עוד כאלו כמונו
ומוצאים עוד אחת, שסיימה תרועתה
אך נפלה שיעמום, והיא מחפשת אותנו
אז שניהם יוצאים להעיר את העיר. ומוצאים עוד אחת, שסיימה תרועת גניחותיה לפני חצי שעה, אך נפלה משגור, והיא מחפשת אותם. הנה מצאה את שני הזרים, אשר יהפכו עוד ארבע דקות לקרובים לה ביותר, עד שתואיל השמש ותגמור את ההזיה הזו.
עכשיו זה שלושתם
כראש גשר
היזוי לוחמי מחשכים
הולכים להביס תל אביב כה רוגעת
ישנה היא העיר,
לא ערה לנדודים
משתרכים שלושה הנודדים, מודדים רמזורים באדום ומרעידים חתולים ישנים. שלושה זרים קרובים לעצמם, קבצנים של חלום.
מתיישבים שלושה זרי על איזה ספסל שנותר ריק, כי הומלס אחד מת והותירו פנוי. נמרחים שם עד בואה של משאית האשפה, המסמנת להם, כי תם השיטוט.
ושנת נדודים, שלושתנו שלנו
מודדים רחובות חוצים באדום
מרעידים חתולים, סומרים את זנבנו
ואנו שלושתנו קבצנים של חלום
עוד מעט יחלו אנשים להתעורר, וישמרו לשלושה על השמים, שלא יפלו.
אפשר לחזור לישון. לבד.
ועכשיו עייפים, נח ראשה על ברכיו
ראשי על שדיה, עייפות עד שתיקה
מנדודים של שינה לנדודי רחובות
