אתה
תטילני, מטלטל, על המרצפת
אתה תקרע ממני את השמלה
ותעטני, עד דם,
כל כולי מלמלה
את
את תקטפי את הכוכב היחיד התלוי שם
מן השמים אליהם את עולה באיבחה
ותקרעי מעלי, אל רחם
את תום חידת המסיכה
אנחנו
נשטוף את העיר כולה, בואכה הים
אנו נתחיל כתמיד במעלה הרחוב
והכל, אבל הכל יהא שם,
עד העצם, עד זוב
---
כך באנומאפלת סמטאות של אור
היות השניים, הגחנו, מן הקרעים
לא מסיגריות של פלסטיק
גם לא מטרקלינים
והננו
כי קצובת אוויר מותרת לנו
חפים משירי יומרה סדורים
אך לארוב בלאט, השניים,
לנגיעתו זו של האלוהים
---
(C)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה