יום שישי, 26 בפברואר 2010

היאאני

תשאלו מישהו, המדבר הרבה על מילים שמסביב: "מה החזון שלך?" ותראו אותו מגמגם וממשיך עם מילים גדולות מדי. כל כך גדולות, עד כי מת ההקשר ונפטר החזון.

רואה של חשבון נפש. מקצוע חדש, ללא פקולטה עדיין. אך בהחלט משהו שראוי להתעכב עליו ולעצור את המירוץ. לברור את המוץ מן הבר, לקדש את הראוי, לסאב את הרצוץ. החלטות. והן כאן ולתמיד.


מסע של מורשת

קרבות בדידותי

פונים כל שביליי

למחוזות היותי


אל זו ואחרת

שתמהתי, אולי

איתן, את הבית

לבנות, וכדאי


ואת שהיית לי

עם חיוך שעתיים

לפני קימה מיותרת

לעבודת הכפיים


פנים מול פנים

גופות עירומים

בבקרים של שגרה

כאחד, מרחפים


כור מחצבת שלי

לו ידעתי עד כי

נדירה נשמתך

ונשימתך באפי


וכעת מכונס לי

לא כדרור בשמים

צפוף אברות מעופי

מחשכת שבעתיים


וכל האור הקיים הוא

אך זרקור ממוקד,

מתגרה במחשך

הבוסתן שבו שנינו,

ומולנו
מלאך



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה