יום אחד הוא לא רדף את משנהו. היא הכירה מישהו וזה התנהל על פי המתכונת הרגילה. שיחה, פגישה מהוססת, קרח מרוסק על הרצפה, התקרבות. וריח. המון ריח.
ז'אן פול גוטייה. בזה הוא השתמש.
חודש ושבוע היתה בתוכו. במקצבים קבועים החל הריח שלו להתיישב כחיידק במוחה. בנה לו נחלה נוחה והחל לקנן.
ואחר כך הוא התחיל לקונן. זה נגמר. חודש ושבוע והוא הלך. התפוגגות של איש שהיה עוד אחד מני כמה שקדמו לו.
אבל הריח של ז'אן פול נותר מקנן עוד הרבה לאחר שגמרה לקונן. זה ריח סלבריטי. לא נווד כריח מקומי אלא יבוא יקר הישר לירכתי מוחה.
לאחרי כן, היתה מסתובבת ומחפשת. חושבת לעצמה שהאיש שהלך שחרר לה מקום למצוא.
הריח חשב אחרת.
יושבת בבר דהוי ורגיל ונענית למחזר נמנע. הראשון מזה תקופה. תחושת התעוררות של מגע עיניים כדי שלושה מטרים. הברמן ביניהם. ככה חוזרת אליה החיות שאבדה ותלישות השוטטות.
הנה, הוא קרב אליה. המטרים הופכים לסנטימטרים. ריח של סיכוי באוויר.
בום.
ז'אן פול מכה שנית.
התקרב, גם הוא, לובש את הריח. אותו האחד בדיוק. גוטייה. יבוא מיוחד מחו"ל. סלבריטי של ריח.
קמה בבהלה, הלכה. לא יכולה להכיל בריח אחד שני אנשים. מעבר ליכולתה. אז ברחה מהסיכוי הקרב אליה, וכעת רחוק. וביניהם אוויר נקי, המטהר לה כל זכר מזה שהותיר אחריו חולצה. חולצה וריח משם.
אין מוניות עכשיו. הן עסוקות בלהוביל ריחות אחרים. צועדת הביתה ומחליטה משהו.
היא מבינה, שז'אן פול לא מתפרנס רק מההוא שהלך ולכן רב הסיכון על הסיכוי, כי תפגוש בריח המטלטל הזה שוב. ריח כזה, שידרוש, כשיילוק, את ליטרת הבשר ולא יוותר עד אשר אוויר נקי של בדידות יבריח. רק האוויר הנקי אינו מסוכן. וכל אחד אחר מאיים עליה בריח שלוף לקפלה לקיפוד.
ואין לה ברירה. תובנת או היא או הוא. חייבת להרוג את ז'אן פול. להותיר בידה סיכוי לנשום פעם אוויר שאינו נקי לחלוטין, אינו בתול ואין בו איום.
שלפה מנרתיקה, דרכה וירתה. בול בפוני.
בום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה