כדור אחד שלם. מלא חמצן ומעט מדי אוויר. וגם חנקן לא חסר שם. רצים רצים אחרי האופק ולא מגיעים, אלא אל מאחוריך. ככה, בסיבוב. סיבוב וסביבה, האומרת לך מה לעשות, אבל לעולם לא תהא שם כשאת על יצועך, לידך זה שפעם היה והוא כבר לא. וכל הזמן אומרים לך מה נכון. חלקייך השונים רבים בינם לבין עצמם. הראש והרגליים, וגם זו התחנה באמצע, בביניים. וזה קורע, והזמן זז לו, והחלומות זזים לכיוון נבו, שזה, בינינו, חרא של הר, כי הפסגה שלו היא משהו כעמק הייאוש במיטבו. ואז היא תרה אחרי מילים. משהו שיסדר את הרעש. וכל כך שקט בבית, והרעש מחריש כל נקב מנקבייך. ככה זה בין שלושים לארבעים, כאשר העשרים היו יותר מדי הם ופחות מדי נכונים.
והכל תקין עכשיו.
בייחוד התקינות הפוליטית.
סוג של פולטיקלי דפקט. עובדה.
כן,
אולי באמת הגיע תום מילותיי
בדיוק במקום בו ימין כף ידי
מונחת בחום על בטנך, בעדנה
נושמת ועפה, ואיתך נשימתי
לכל המחוזות,
הם שלך זה מכבר
מעברי הכלא והחומות
על אף דרשות שקורעות
כן, האלו
שעל אסור ומותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה