ואני מותיר בך סימנים
תשובות זעירות להשקט רפרופייך
כותב פתקים קטנים בכתב סתר
ומטמינם בינות חביון מצוקייך
אז, שם, ידענו. ידענו כמעט את הכל
ידעת את ידיי, ידעתי שדייך
ותמיד, בין מולד למילוא
כולי וריחי בך, במניפת ירכייך
מנבו ועד מובטחת הארץ, עכשיו
יורד כעת אל דממת קריאותייך
חוצה את הירדן, ראי, בואכה עי ויריחו
להקיפך פעמים, עד נפלו חומותייך
ואת, זו המותירה לי סימנים
בשפתך האחת, לא דלות שפתותייך
ואולי וקוראות לי בדרכך, בוא, קח
לרתום את סוסיי, לבדד רתמותייך
שיחתנו פצועה היא, כבין שני הלומים
אצבעות ישתלבו, כן, זכר ונקבה
כי ידענו כבר סער, גם רוגע לצד
עד כילינו אותנו, וכל כלי מלחמה
גופך בגופי, וההפך, עקבות עקבות
לא עוד כלי משחית, עת עיקר ומתום
עת עיר פרזות במדבר, לנטות אוהלנו
וכל מבצר וצריח, התפשטו לעירום
כי
עוד נותר מכתם כפותיי על פניה
כגל עדי עד מתנוסס כמודיע
על כי שבתי, על כי שבה
ולא עוד יהא, אוושתו של מפריע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה