רוטשילד פינת מאז"ה. תל אביב, מאי 2009.
נעים לשבת שם. פעם היו קיוסקים באמצע השדרה והיום הפכו לאספרסו בר. כי בתל אביב כבר לא שותים גזוז. גזוז לא עושה פיק אפ. אספרסו והפוך ומקיאטו ודופיו וחרטטיו עושים את זה יותר. הרבה יותר פיקים של מעט מאוד אפ.
קשה לי לראות מישהי עם גולדן זכר (תמיד זה יהיה זכר. עליו אפשר לסמוך, כי הוא כבר כלב ואין צורך להפוך אותו לכזה) מבקשת גזוז פטל ומצליחה להאמין שמישהו ייגש אליה ואולי אפילו יתעניין טיפה. טיפת פטל אולי. לא מספיק. היא רוצה אותו בדופיו, להשלים שנות בדידות. כפול.
הגולדן שלה חסר כל סגנון. הוא מתעניין עכשיו באיזו מעורבת חסרת צורה עם עין אחת לא משהו. היא מתעניינת בחסר צורה אחר. אבל כל עוד הוא זכר ונושם – די לה בכך.
יושבת בחוסר אכפתיות מוקפד על אחד הספסלים המעטים שם. לבושה תואם. כפכפים מוזנחים ואופניים מושקעים. מזלה הוא, שבדרך הביתה, יש ירידה. כוחה לא יעמוד לה לדווש בעליה אחרי מאמצי אי-מאמץ כזה.
כמו ערבה המקום הזה. ציידים ודייגות. ערבה בוכיה. שני אנשים יושבים על הדשא ליד ומשחקים שחמט. אחד מהם נראה נחמד. השני נראה לא מעורב. רק שחמט. מצד אחד – הם מאוד פשוטים ואי אכפתיים. מצד שני, טעוני אינטלקט. ואולי השילוב הזה יחסוך מהם חצי מחיי המין השופעים שלהם. החצי שהם חושבים עליו או זה עליו הם מדברים. אולי ההיא עם הגולדן תיגש, תעשה סימן, משהו. אולי תתקרב. ואז היא תראה איך אני שם מט אלגנטי לזה שמולי. מי ששם מט כזה, ועוד בשדרה, בצורה אגבית לחלוטין, בטח יש לו גדול. ואולי הוא גם יוכל לשים לה מט. כל שהיה לה עד כה היה רק שח. איומים בזוגיות. מעולם לא משהו שננעל וסיים את הסיפור.
היא: חייבת לסיים את זה ולמצוא. דמי השכירות על הכלב עולים לה המון, והיא תהא חייבת להחזירו עוד שבוע. משכורתה לא מספיקה כדי לשלם בעבורו.
הוא: נכון שהוא עובד ומרוויח לא רע, אבל ההוא שממול, שתמיד יפסיד לו במט ברגע הנכון, עולה לו יותר מדי.
הם חייבים ללכת לישון יחד עכשיו. עניין של חסכון.
חסכון, שאם יתחבר להם, הרי שיתברר כהמון. מליון של מטמון.
חוסר אכפתיות מוקפד זו הגדרה יפייפיה לבנות העיר הזאת.כתבת מצויין על אי המטמון.
השבמחק