הבו לי אנשים
אמיתיים,
אלו שידעו תהומות
תנו לי
להיות בחברתם של אלו
שזחלו מן המאורות אליהן הוטחו
כל אותם אלו, יפים יפים
שבלית ברירתם ושלא מרצונם
חייהם נטרפו
אלו
שעל בשרם הקרוע
למדו בעדינות של קרבות רחוב
איך לקחת גלמים של אלימות
ולקדש את הנכון,
על פני הפרוע
הבו לי כאלו אנשים
שדרשו וחקרו במילה אהבה
את אלו שבלמו יצרם
ונעו לקצווי ארץ
וחקרו את טיבה
הבו לי את אלו
שלא גלו מלבותיהן
תנו לי להסתופף בצל אלו
שנשיקות פיהן, אמת הן
שעירומן מקודש ואינו אדיש
ומפשק רגליהן יהא כבית
ולא אך סרק זווית של תשמיש
תנו לי את זו
שציקלון עברה יקר הוא
ויודעת, מעדנות,
כלי סכין מנתחים
ליטול, שותפה, את אבק דרכיי
ולנום בין זרועות,
כשבת אחים
מינעו ממני את זוהמת המחילות
ושיני החולדות
אסופת מילים פרוצות
ומלקטי חולשות
אותיות עשויות למשעי
במתק שפתי חשכה מתיימרת יצטרפו הן
ויסיטו אותי, אך לרגע, מדרכי
הו, הרחיקוני
מאלו אשר חשש הידבקות
בזוהמת היומרה של משכבי זעמם
כל אלו אשר ירחקו מאמת
יפחדו מהאומץ,
ויקדשו אלימות זילותם
הבו לי בינה
להבחין בין השתיים
בין האחת,
מאייתת את המילה "אוהבת"
לבין זו העירומה,
החומסת את מיעוט היקר שנותר בידינו
וכל שעושה היא, פושקת
כי אז אולי, אלוהיי
לא אנדוד עוד בין זורחת לשוקעת
שאשכיל ואגיע למנוחת הלוחם
נחת בין רגלי הערבה לחיי
מתרומם מתרומם
גם אוהב,
מגן ומנחם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה