ימי שרב של תחילת החורף ושלאחר היורה הם ימים של רצון. בכל שנה נפתחת לי שעת רוחב יריעה למשהו אחר וייחודי, כביכול השקה לתנועת סערה קדימה. השנה הזו, פתאום, אני רוצה מהפכה. להפוך את הידוע, למחוק את השגור, לא לרצות את הרצוץ. מהפכה! הפיכה של ממש מסוגלת להרים גלים ולהחליק הרים, ולכן זה ממש קליקלות בשביל מהפכה המכבדת את עצמה עם נסיון בתחום, להביא איזו טלטלה לתיבת נח הפרטית שלי. זו לא תיחשב אפילו בעיני עצמה אלא לעבודה צדדית.
מהפכה, כידוע לכל, עושים לפחות בשניים. מנהיג ועם. אמן ומחיאות כפיים. כך היא עובדת, המהפכה, שאחרת היא סתם עוד משחק מחשב וכזה כאילו או שיח בנות המתמחה ברוחב או התכנסות גברים של נהמות ומבטים רעבים.
אז יצאתי לחפש לי את הכפיים. מיני מהפכה פרטית, שלי ושלה - שתי כפיים בלבד, הרוצות להפוך עם כל הצבעים והצלילים והבנדנה האדומה והשירים הנכונים והדבקות ברצוי והמיאוס מהמצוי והזיק בעיניים ושתיים פתוחות ידיים, כמובן.
משוטט לי בשעות מוזרות ולא סדירות ברחובות. הבטתי על המרצפות ולעתים אפילו לא דרכתי על הקווים מתוך התכוונות של אמת. ישבתי בפינות מבט בכל מיני ברים חסרי זהות, שוטטתי עם רולרס בירידות ותפסתי את התנופה בכדי לעבור בשלום את העליות. עמדתי ניצב, בעיניים בוחנות, במחצית קרנות הרחוב בעיר הזו. חיפשתי מתוך מיקוד מוחלט. הצמדתי פתקים אדומים על העצים בשדרה לצד הפתקים המהוהים שתלו שם בצבע בז' של מכירת מקרר כמעט משומש ואי תחינות בעלים לכלבים אובדים. הלכתי נגד כיוון התנועה, הרמתי עיניים לשמים, היישרתי אותן אל האופק. כתבתי שירים, מחקתי זעם. עשיתי.
וכלום.
והנה, כשאני עומד וממתין להשתין באיזה בר לא נחשב, במבואת השירותים שם, אני שם לב למשהו מוזר. בין כל הגלויות המסוגננות בעליל, אני רואה רק פתק אדום לגמרי ועליו מילה אחת – "מתי?", ללא שם, ללא טלפון.
רק "מתי?"
לא נותר לי אלא להשיב לה שם בכתב יד, בפינה הימנית העליונה – "עכשיו!", ושני קווי הדגשה ברורים. את העט לקחתי מאחת ממלצריות התזזית שעברו לידי במקרה.
התאפקתי, הלכתי לשבת על הדלפק עם יתרת המיץ שעדיין המתינה שם, וכתבתי מייד מודעת דרושים. שהרי גם מהפכה חייבת להחל בתהליך מסודר, שאחרת זו שלנו עשויה להתהפך מעל ראשנו כחרב.
אז כתבתי בדקה ומשהו את המודעה, מכוון את החץ למטרתי, ומצפה לראות מי זו, שתתקל במסלולו ותעוף איתי ישר למרכז הלוח.
מודעה לאיתור מהפכנית
דרושה מהפכנית המחפשת הופך.
מהפכן חדור,
מחפש היפוך השגור
תנאי פשט למתאימה.
ולהלן קריאת החיזור:
"בואי נצא מכאן,
מהמקום המחניק הזה
ונעבור לחדר עם עשן
שנינו נתכנן את המהפכה
את תהיי עם בנדנה בצבע אדום
אני עם הסיגריה הנצחית שלי
ועם הפה המשולח תמיד
שלעולם, אבל לעולם לא יידום
ואז נוכל להפוך מהפכה
שאנשים יוכלו לחיות בשקט
עם פחות יומרה
הרחק מעמק הבכא
רחוב הנשמות המטוהרות
שם קבצני הזיונים
אינם פושטים עורות
וזה יהיה פשוט לגמרי
כמו שאלוהים התכוון
כל כך פשוט,
זכרים ונקבות"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה