"שחק איתי" היא מבקשת, "שחק איתי"
פרסו להם לוח, שמונה על שמונה, רוב כלים והמון מחשבות. המון באמת. הוא כאן והיא שם, חצי מטר מעברו, מבקשים לראות בכלים תחתם, איך זה הולך להיות איתם. עם שניהם.
גם סוג של כתובת על הקיר.
"רקוד איתי", היא ביקשה
"בואי נראה מה יגידו הכלים", ענה
---
ניצב לו המלך, לבן
בשורה האחרונה
חיילים וצריחים
מכל עבריו, שואת מגננה
לבן הוא המלך, לבן
מול צבא של שחור
וסוס ורוכבו של אויב
נסוגים ביראה לאחור
מלך אחד, לבן הידורו
שֹם עינו הכחולה בשחורה
שם בפאת קצה של הלוח
הו, הנה מעפעפת מלכה
דרך רבה, הלבן מפוחד
אונו לעתה, רק כתרו
כל מגיניו, חללו סביבותיו
הוא כעת מחשב את דרכו
הולכים וניטלים הכלים
במיני קרבות מתחתיו
הלו הם נערים משחקים
בדמים ומרחץ, מלפניו
פתע, מתרוקן לו הלוח
כלים שחורים, לבנים
אך מלך, גם מלכה
יצרים, וצבעיהם הפוכים
ואז מלכי הלבן
יסכן הוא את כל שיש
מול מלכה מרתקת, שחורה
עובר הוא עכשיו, ל-ד' חמש
---
ד'5. אין מיקום חשוף ממנו על הלוח. מלך ב-ד'5 הוא או אדיוט או עיוור צבעים או באמת קינג. כשכתבתי את זה, לא ידעתי מה כתבתי. שחקן שחמט העיר את תשומת ליבי למיקום בו מיקמתי את המלך, אותי. חוסר ההבנה שלי בטקטיקות משחק השחמט, לא חסמו את היכולת לכתוב דברים מבלי להבינם כלל, מבלי להמציא כלל, מבלי לגלות חוכמה ותחכום יתרים, אלא רק להעביר משהו, שמשתדל להיות קצר וברור. מאוד ברור. או שהוא שם, המלך, או שהוא באמת עירום ואני רק הילד.
ללא ספק קינג אמיתי, רק הוא מתייצב במקום החשוף ביותר ומהמר על הכל.
השבמחק