כי להיות אמן זה להיות מעל
ומתחת ומחוץ ובפנים ובחוץ
ולא לוותר על הקלוש שבאורות
אפילו כשגופך מתייסר ורצוצ
אמן יורה כצלף, המכוון ויודע
ואין בעיניו ולו שמץ של אור
לא מכוון כלל, אך תמיד הוא פוגע
ללא וידוא הריגה או הליכה לאחור
זה בעוד אוזניך כולן חרשות
להלחין מעגלי תשיעיות,
לעצום את כל, כל תבונתך
ולקרוא לכולם להיות להיות
זה לכתוב מבלי דעת וכלל
במדויק לכוון למפשעת קוראיו
לתפוס, לאחוז את כל הביצים כולן
ולשחררן לאחר, כל קרוא לענניו
זה לדעת לתפוס בה, מקרביה
לעגל פינותיו של קשוח ציידים
לרבע עיגולים, לשלש ריבעים
ולהתפוגג בסוף יום, בתום מעשים
וכל השאר, יומרה מתחסדת
סרק שימוש בצבעים ושמים
לחמוס את ליבו, כי נבעתו ביאושייך
כשימושו בשפה, למטרת השפתיים
הכרחי לדעת להבדיל
השבמחקבין התבן לבין המוץ
מי אספרסו ומי סתם בוץ
עוצם את כל התבונה (על החרשות ועל העיוורון)
השבמחקוככה אתה מגיע לקרביים. בלי דעת.
כמו - "לא רואים בכלל, אלא רק אם לא מתאמצים", נתפסתי לזה מה לעשות?!
משתמשי הסרק יהלגו את כל צבעי הקשת ולא יתקרבו בכלל למפשעה..