יש שולחן בינינו
יושבים, קצת נוח
והיא, רגילה היא, מולי
יושבת
אצבעות בפיה
כוססת מעט
אני מביט, היא מדברת,
פוערת
מעפעפת, קמה
הנה היא חוזרת
יושב, בוחן,
באוויר ניחוח
קם ושב
חסר מנוח
שותה, רואה
ופתע חש נינוח
וכעת
מלצר, בוא
הנה אנו קמים
מוזר, יד ביד
כפותיה רכות רכות
ושלי אוחזות
אולי אף לופתות
מעליה מביט
ורואה בפניה
איך הפכו,
אלוהים, ליפות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה