אתן מכירות את זה. כל כך מכירות את זה. מישהו כזה, אשר בא פתע ולאחר זמן רב מדי, בו המתנת עם השלמת הפשרה המשמשת לדראון, גם הצליח לגעת. מישהו כזה שלא ציפיתן לפגוש לאחר יותר מדי דייטים מעוייפים, שלאחריהם נבנה לכן קן חמים כזה של אכזבות מיותרות. והנה, תשוב השורה הקבועה למכשיר הטלפון הנייד שלכן "מניאק/דפוק/בנזונה". שורה קיימת אצל זו או אחרת. שורה שהכיתוב בה תמידי ורק המספר מתחלף. כל פעם יש מישהו תורן, המשמש בתפקיד, בא, נבר ונעלם.
אז הנה, זה הסיפור של האחר. של אותו האחד שרצית, שנגע לך בלבלב (שהוא גם תיאור של משהו בפנים וגם פעמיים לב). יש לו ייעוד. יש לו סיבות.
ויש עליו. זה שלו, לא שלך. ואת רוצה להפוך את שלו לשלכם.
והוא תמיד יאהב אותך. ועוד אחרות. ואז, בטרם טמינתו בעפר, שם בהלווייתו, תאלצי לבחור:
מימין, אלו שיבכו על לכתו,
משמאל, אלו שעדיין ירצו לוודא כי העפר ייכנס אל תוך פיו.
זה שכבש אותך.
אבל את אהבת אותו והוא אולי שבר את ליבך. אותו לב, שנדמה והיה טיפה של אבן תקופה ארוכה ומזויינת, בה הלכת לחפש כאבימ במקומות אחרים ובאת לאחר מכן לבקש מחילה מעצמך אצל אנשים זרים.
אבל חשבי נא לרגע. אולי לא היה שלך לבסוף, אך הגיע אלייך והוכיח לך שיש אהבה בעולם ומה עוצמתה. לאחר זמן כה רב, שנואשת מפרצופים דהויים מולך בבית קפה ואלו שהיו מעלייך בפישוקך.
ועכשיו, את זו העומדת בפישוק וקורעת רגלייך,שוב, משום הבלתי אפשרי. ימין או שמאל, ולא נותרת הברירה, אלא לבחור.
ההיית או שיט?
אז, באיזה צד של הלוויה תבחרי כעת?
בוא ילד, המשך
תגיע כאילו כלום
שב מולי, קבל
אל תקריב מאום
לא מבקשת עדיין
מולי, ילד, שב מולי
רק הייה ממך, עוד
ואחר כך, בוא לידי
ואני לא התכוונתי
ואני לא רגילה
כל כך מצולקת
משנות זחילת מחילה
ואתה, בלי משים
אם ההפך, כי מוחלט
בהינף להט קלילות
מרסק לי כל מקלט
עוד קפה וסיגריה
כאילו שגרה מהלכת
אין גלים, אף רוגע
ובטני מתהפכת
ממצח נחושה, של
להוריד לי הבגדים
בתוך בית הקפה
והעירום, במלבושים
מי שמך להפר לי
איזוני גיהנומותיי
למול השאר שנברו בי
ולא נגעו בצפונותיי
ילד איש
והולך ובא
פעם שם
פעם הווה
לא באמת שלי יהיה הוא
וחייבת כאן
אותך כעת,
איש מסוכן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה