יום שני, 26 ביולי 2010

טוויטשיט, או סטאלין, מקארתי ו"אוי נפגעתי"

"ילד 44", ספר מומלץ.
מביא אותנו מהבוץ של סטלין לקפה כאן.
כתוב מעולה, מקומם בטירוף. ספר שלוקח אותך. לחלוטין.
בתקופת סטאלין, הכל היה פחד. ללא פחד לא היה סטאלין. די היה באם יחליטו כי אתה אשם משום שלא מצאת חן בעיני מישהו או משום שלא שרתת את עניינו או משום שסתם לא בא לך עליו והוא נוקם כעת, ואף מבלי שידעת זאת, והופ, אתה מוצא עצמך בלוביאנקה, נופש באחד ממכשירי העינויים של הכל כלול שם. עד שתחתום על הודאה. עד שתכנס למסגרת האשמה הזועמת של ממסד רדוף. אשמה ללא זכות שימוע, הוצאה להורג בעודך בחיים, הרס משפחות, החרבת ההווה והעתיד. והכל, אבל ממש הכל בשם הצדק המתחסד ואימת היושבים ממעל קפוצי פה, לב ותחת. מזכיר היטב את ימי "דויטשלנד דויטשלנד אובר אלס".
לא כדאי היה להיות איש בימים ההם.

אולם, כשתמו ימי סטאלין והגיע חרושצ'וב, התהפך כוח השחור הזה, על מחולליו, והם הוקצו ונותרו לבדם, מבוזים.
קוראים לזה אאוטינג.
מזכיר לכם משהו מימינו אנו ומקומותינו כאן ממש?
והפעם, כתבתי בעדינות.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה