מליון years דייט

מליון שנה סובב לו האדם בעולם, מתגלגל בין גופות חיים. מליון הוא ממלא המוני טפסים עמוסים לעייפה של אלו, המועמדים להיתקל עמו וללוותו בדרכיו, מדי גלגול או שניים. הוא בן 930, היא בת 680 והילד שיגיע ממילא חגג לא מכבר 1028. וחצי.

והם מחליפים חוויות מימי הביניים ועתות אחרות. וכל אחת מהן מתערבבת לה בין נשימה לנשמה, גבר ואשה וההפך, גבר וגבר, וגם אשה לאשה.

אהבת עד ארעית כדי 3766 שנים, רוקדת לה עם שנאת חינם, 390 שנים לאחר מכן. בשר אחד שאוחדו, מפנה מקומו לזרות מוחלטת, אז, לפני 774 שנות דור, שם לא הכירו איבריו את אבריה, ונשמתם. כן, כה מוחלט שכן.

"שלום"

"גם לך, יוליוס רעי"

"נפגשנו כבר לפני אלפיים, דומני"

"אכן, אחים לנשק היינו"

"אכן, הצדק עמך. נשק היה הסיפור שם"

יורה בו יוליוס כדור של ממש עכשיו, הישר בין עיניו. מול פנים משתאות ולא מאמינות של ההוא מאז, למען יראה ביִראָה את המעגל סגור, בנקישה אחת של הדק משוך. איבחה מיידית אחת ונצרה דרוכה של אלפיים שנה.

מתגלגלים גלגולים

באינספור שפות
אני לך, את לי, תיקוני תיקונים

שפת אלם של ידי אוהבים

אגרופים קמוצים

דבר אלי, רעי אתה כעת, דבר

חמוס את הזר, אז מזמן
רמסהו

שהיה ואינו עוד, חבר
עד שב שנית ממסעות
להדביק ברוק את עדנתנו

מכאן על האדמה עד קצווי הצדק, מגלגלים שנים, רוחות ונשמות. והן לעולם אינן כלות, ואינן שוכחות, ופותחות וסוגרות. נעיצות של נעימות. פגיונות של אהבה, ולחישת נחש של חורשי רעה. כל העת, מאז ולתמיד, בפגישה ראשונה אחת, דרוכים אלי קרב, ששים אלי אהבה. אותו דבר. אותו דבר.

"אני צדק"

"ואני ההפך"

"לי יש ירחים להתהדר"

"ולי ירכיים להתפאר"

"אז בוא נילחם, אהובי"

"כן, זה מפעם,
כי היית יקוד שנאתי"

"כעת לא נדע עוד,
מושאית קנאתי"

וזהו?
לא תם הוא, כי זז הינו.
שלום עליכם פינת בן יהודה, עוד 500 שנה, פלוס מינוס. 9 וחצי בדיוק.

---
(וזה עוד לא גמור. ממשיך להתגלגל עם הכתוב)