נדמה שאתה מבין הכל. אחרי הצבא, אחרי הטיול הגדול ההוא, אחרי הלימודים, המשרה הראשונה של האחריות, הראשונה שעיניה כלות למראך. ואולי אף אחרי החתונה הראשונה. אתה מתחיל לכבוש את העולם. וכובשים, הרי, יודעים לאן הם מכוונים. הם יודעים הכל. הם חייבים לדעת הכל, שאחרת גייסותיהם יוותרו מאחור. תשאלו את נפוליאון. הוא ידע. אתה יודע המון. באדנות של מנצח לעתיד, אתה מרסק את סביבותיך לרסיסים בתובנות קבועות. אתה כבר בסוף העשרים שלך. הקריירה מבטיחה, כבר אינך גומר מהר מדי, זוגתך שתחיה ואתה מלהגים לכם דברי אהבה בפרוץ ההורמונים והמשחק בגדולים. הילד החדש גם הוא חותם של ידע עבורך. אתה, כולך, גבר.
ואז הולך לך דוד. מת. לא משהו ממש קרוב. אבל מספיק מוחשי, כדי שתדע שלא בכל הנך שולט. סדק ראשון בעטיפת הבטחון המופגן. ראשון.
והנה, מתערערים להם יחסיך עם זוגתך. אתה כבר לא בטוח בך. וההיא שהגיע עם המיני לעבודה, אינה נותנת לך מנוח בעודך במיטה. חושב עליה. על כמה שאולי פספסת בדרכך היודעת והמצויירת. ואולי היא צויירה בידי אחרים ואתה רק הלכת בה. ספק שני.
ואז היא עוזבת. עם הילד. בנעימות, לא במריבה. לא נותנת לך להיאחז בכעס עליה כאנקול להיתלות בו, ולצאת מהמעמקים. היא עוזבת את הבית הגדול שלכם אולם אתה הוא זה שנזרקת מהמשפחה. לילה ראשון בלי אמא. היא היתה מעין כזו עבורך. אולם מעולם לא באמת. המשך ישיר ונעים למה שחווית בילדותך המוגנת.
ואתה לא מבין פתאום מה השתבש. היה ברור וסלול ולפתע חתחתי חיים. ספק שלישי מתנחל אצלך.
אתה בן חלוף. אתה תמות מתישהו, אנשים יחלפו על פניך. חלוף מאוד.
ואז, המאהבת הראשונה. ואתה גמרת מהר מדי. גמגמת ביושבך מולה. ואחר כך השניה, והחמישית. והנה, אתה כבר שוחה במים עכורים. מקצוען. מבין בכל כבר, רק שזה כבר דברים אחרים. ימי האתרוג שהיו, חלפו. כעת אתה נלחם. רואה את הילד פעמיים בשבוע. ואת בטנה המתעגלת של גרושתך, שהקדימה אותך והבינה שאתרוגים נרקבים אחרי סוכות.
ואתה, מתוך הכרת הבדידות, מפיל חללים בדרכך. איש מקסים, הנדמה בעיני הסביבה אחרת מדמותך הנשקפת במראה.
אתה מבין עכשיו כמעט הכל, אבל מפרפר. מאוד ממוקד. כבר בן 40 פלוס, ולא מעט, גבר שהבשיל. מכיר היטב אנטומיה, תוהה עדיין על שני המינים.
וכבר כתבתי בעבר, וזה אולי יסכם:
אני מבין בידיים
אני מבין בשדיים
אני מבין בשפתיים
אני מבין בירכיים
אבל
אני לא מבין בשניים
עדיין
והנה, המסע האמיתי מתחיל עכשיו.
שחרר את מה שהנך יכול, כתוב על מצחך – קבצן של אהבת אמת.
ועכשיו, בוא נראה מה יקרה.
מעולם לא חשבתי שאני מבינה הכל.
השבמחקולכן גם אין סדקים אלא הכרה איומה (מילדותי המוקדמת) שהכל בר חלוף.כתבת בעבר ואתה כותב עכשיו - מצויןןן. וקבצן של אהבת אמת זה מעולה.
יש פה דו ו-Do
לא חשבתי על DO
השבמחקמעולה!