הטוב, הרע והמיותר

אז זה הולך ככה.

ארבעים שנה מתנהל אדם ועצמו בעולם, ומגבש לעצמו ראיה. זה חרא, ההוא טוב, השאר מיותרים, והיתרה אהובים. ואהובות מאוד גם. מאוד פשוט. הבכייה הגדולה היא, שלרוב נתקלים בסוגי דברים שלא מותירים תאווה רבה לפגוש עוד. מין תחושה כזו של הבטחה שהופרה.
הנהג שמנסה לדרוס אותך,
האיש שהונה אותַך עם המון סיפורים לפני השפגט והפיג'מה, שנותרה ממנו בתום סגירתו. של השפגט, הכוונה ציפי פרימו של ממש.
החברים שהכזיבו למרות שלא התכוונת שיעשו כן, ואולי אף ציפית ההפך. הספרים שקראת ושעל כריכתם הובטחו הרים וגם גבעות, והרם ביותר שראית בין הדפים הכתובים באמת הוא המילים הגבוהות. 

ונמאס לך. וגם לך. מחפשים אוויר, כולנו. 

ואז.

יום אחד, עוצר למלא דלק באיזו תחנה שלא קרובה לשומקום אבל לא מספיק רחוקה כדי לברוח. המקום הזה, עם האנשים, שאתה לא כל כך משתוקק לפגשם כבדרך שגרה. תחנה של שתי דקות מכל מקום, ורחוקה מלב כל הנהגים. 
ורק אני נכנס אליה כעת.

הפעולה מוכנית לחלוטין. שגרתית. שום דבר מעניין לא יקרה בארבע הדקות הקרובות. בזבוז אמיתי.

המתדלק ניגש אלי. עיניים משועממות, שלי, מביטות אליו.

"מלא, בבקשה", אני מבקש

"בטח בטח", כך הוא

עם הבטח הראשון מנצנצת שן אחת. הבטח השני מגלה זהב שלם.

מתחיל לדבר איתו. ארבע דקות אלו יכולות להניב משהו. לך תדע.

"מאיפה אתה?" אני שואל

"אה, משמה", המתדלק עונה לי. עדיין מחייך

"כלומר?", אני

"אה, אוקראינה. מכיר אודסה?", הוא עונה

"שלום שלום, לא יותר", אני מחייך

"אז איך הרוסים, לדעתך?" אני ממלא במילים ארבע דקות

"חצי חצי. חצי טובים, חצי לא", הוא מהגג

מעניין לי. אני לוקח את זה הלאה. ובינתיים משרד האוצר רץ לי במשאבה בקצב לא רע.

"והמרוקאים, איך הם?", אני ממשיך באנתרופולגיה לעניים, כי יש לי רק ארבע דקות וכעת כבר פחות.

"חצי, חצי", הוא עונה

"כלומר חצי טובים, חצי רעים?", אני מקשה

"בידיוק", הוא מקפיד על ההגיה

"והרומנים?", נשארה לי דקה וחצי

"אמרתי לך, חצי חצי", המתדלק מסכם

עכשיו אני מתחיל להבין. משהו מאוד מהותי.

אם כל העולם הוא חצי חצי. אם ישנו חצי טוב ולעומתו חצי רע.

אם ואם ואם.

ואם עד היום הרוב שפגשתי, לא בהכרח נמנה על מלאכי מרום. ואם כיליתי חצי ממחצית ימיי עד כה, הרי שמעתה נגזר עלי לפגוש את החצי הטוב. רק אותו. כמעט.

יתרת חיים מופלאים יש לפנים.

אז עם חיוך, אומר שלום למתדלק ונפרד.

נכנס לאוטו, מדליק סיגריה, מחייך לעצמי ברוגע, ונושם את כל מה שניתן.

שתי דקות מכאן, שתי דקות משם.

בדיוק באמצע בין הטוב לרע.