בבת אחד נשבר. רסיסים דביקים על הרצפה ורתיעת אימה מן הקולות. היו ופתע לא. שקט מחורבן משתרר על סביבותיהם ואין למי משניהם את שאר הרוח להסיט את התכריכים. והם נכרכים. הם לא לבנים, והכל כשקט אשכבת אהבה.
ובתום השבעה והשלושים והמאתיים, מתבררים להם ניצני חיות באותה גוויעה לא רצויה, שקרעה נתחים וגידים וקרומים ובנתה תילי קורים של כעס מתייתר.
ובא לך לצעוק להם, אף אם אוזניהם אינן כרויות, כי עדיף להם לשבת תחת עץ התאנה ולא להיתלות כשוטים בענפיה.
שים לב, אתה
שא עיניך
כל מה שסביבך כעת
אינו רק חיי חתול
לא סרק זנב מורם
אף לא היתול
תתנקי, חתולה
תתנקי
הברישי נוצותייך
מאזֶן מלכות, שפמך
יחידה את בחצר
ואין כמותך
רכון על דלפק הבר, איש
עייף
הוויסקי, כדי שלישו
וזו הפעם לךָ געגועיי מיטתכם
מיתה או אמת
וקימת עפר, אהבתכם
לטפי את בטנך
לטפי
אחוזה היא מבעיטתו
ועל אף ולמרות ודווקא
לפתע, סדק באבן ליבך
ומתעוררת בין סדינייך דמותו
ולא,
אל תבשרו להם, כשטן
אל
כי כל שנותר באמת
הוא הדר רקמת כרי מלכות מתחדשת
שאחרת, כל שחי, ויהיה
מת
אם זה קרה, אז זה לא היה בבת אחד!
השבמחקאולי זה קרה בבת אחת או בד בבד ל..:)