הו, איזה תותח הוא. מוצלח. צלם אחד אף הצליח לתפוס אותו בתנוחה המתאימה עם התאורה הכי נכונה, אשר גוייסה לכבודו, והנה הוא מתנוסס עכשיו ברשימת רבי הזכר באיזה אתר אינטרנט נחשב. חבר סיפר לו על מקצוע עתידי. מעצב דמות וירטואלית. שהרי, איך שהוא ימכור, כך יקצור. ממילא הוא יישאר כך מרבית זמנו, אף אם מדי עת תפלוש לחייו המציאות הזמנית והוא יסתער עם כלי זינו שלוף לפעולת תגמול לילית וחזרה לבסיס המוגן עם שחר והתנצלויות תואמות את אמנת זיונבה המתוקנת למחרת בבוקר.
ועוד טרם עלותו על משכב בדידותו, הוא יטרח על ריטוש נוסף של דמותו הוירטואלית בדרך להפיכתו לנמר של נייר, אשר לא ייכתב עליו מאומה. לעולם.
והוא לומד כעת להתנהל בתוך דמותו והשם בו בחר, משכלל מילותיו, מפציר פצירותיו ונעטף בטלית שכולה איננה תכלית. ומולו, פתיות כפתיים, רוקדים איתו דמויות ההולוגרמה האחרות שם את ריקוד הפיג'מות. כולם לבושים בגדי שינה, מנומנמים ועייפים מחייהם ולעולם לא ילבשו מחלצות מלחמה של מציאות. גם עבור אלו המילים ריקות הן וממלאות חלל דהוי של דמויות שאינן באמת.
מילים מילים.
באחד מערבי פלישת המציאות הוא פוגש מישהי. אין ברירה שהרי חייבים להפוך את הסיפורים לכדי ממש מעת לעת. רגע האמת מתקרבת אליו מן הפינה שמאחוריה חנתה את האופניים. דיוושה לכיוונו, משל היתה בדרך למערה דבש סופסוף, לאחר אינספור מרורים במלבושים מבטיחים, אותם אכלה, שלא מרצונה.
אך גם היא, מילים מילים.
הוא עולה על הבמה, לאחריו היא נשרכת. במות מסוג שכזה נודעו למדרכו של שחקן יחיד, ותו לא. ידעו זאת שניהם ובכל זאת שיחקו את משחק הדמויות המגיחות לעולם המציאות ולא נשמרו לעצמם להפריד כדי המזער בין האמת לבין הכביכול.
זה נגמר אחרי שעה. או שעה ומשהו. או אף יותר. או ממש ממש פחות.
מילים מילים.
וכעת הוא מוצא עצמו יושב מול הברמן כעת. זו המציאות היחידה שהוא יכול להיאחז בה, טרם יאסף שוב, בביתו, אל סימומה המאפיל של גלימת דמות הכביכול ומראיתו הידועה כתותח על נחשב בכל אותם המרחבים, בהם כלי נשק של ממש אינם משנים.
הברמן ההוא, המורגל בשקרי היומרה המגיחים אליו מדי ערב ויושבים מולו במין התנהלות ידועה של סוף מוכר, נושא לרגע עיניו ומביט בו. בקושי רב מסתיר את חיוכו היודע.
רק שניהם שם. ההיא כבר הלכה לחלומות אחרים.
"נו", אומר התותח. "ממילא הרופא אמר לי לוותר על מחצית מחיי המין שלי"
וכאן הוא אינו מתאפק, הברמן, עושה לו קפה רחמנות של אנטר ושתי כפיות קונטרול שיפט עם סיכויי חיים של
"על איזה חצי אתה מדבר? זה שאתה חושב עליו או זה שאתה כותב עליו ומתפאר בו?"
תותח תותח.
אך איה הקנה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה