טוק טוק. שמאל טוק, לא משהו שכל השכונה שומעת. הדלת נפתחת. בחוץ חשוך, היא באור.
"שלום, באתי לימינך" הוא אומר
"היותר לי להוריד נעליים?" הוא שואל
היא שותקת. מופתעת אולי. כי עכשיו ערב מהול עדיין והחורף עוד לא ארז.
הוא ממתין על סף הדלת וסיפו של החלום.
והוא ממתין בשקט יחסי. במפתיע, הוא רגוע. כאילו מונחה ממעל להיות נטוע שם.
אחר כך היה להם קר בחוץ, בעודם בפנים. קוצים מעוגלים על סביבותיהם. ניצרות דרוכות מכורח הרגיל, והשמיכה עם הצעצועים מתעקשת לייתר את ההדקים.
אז הם ויתרו על הנוצות, וטיפסו לישון יחד. מסלסלים לפני את הסיגריה שאחרי.
פעם ראשונה עבורו.
והיא סוגרת רגליה כדלתו של בית סביבו. כנראה האחרון עבורה.
----
ככה, היא מן הפינה
באבחת ליהוג של פתע
מגיחה לי מן החורף
וגוזרת מהכתוב, אך קטע
בוא לכאן, איש זר, לואטת
שב לרגע, עכשיו אוויר
הס מילותיך לשעה
פרוק מעטך כה שביר
היא עמן, מטענם עמה
והוא נושאן, רעשן הדהודין
מעשי ראשונים הם, כעת
בתולי גופם, קידושין
ניצרת רימון לו פורקה
היא לו מעשה ראשונים
הוא לה סוף הדרך
והיא לו תום זיונים
---
(C)
---
(C)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה