לוחץ ברטט כפות
אוחז לה את הראש
משיק עמה כוסות
של עדן ושל רוש
ולא מוצא מילים
מתוך העדר שהנהגתי
לצייר חדוות שבילים
נתיבים שכה אהבתי
ואת מתחת מחייכת
מנותקת, בוכיה
בזריזות כשל קוסמת
מחליפה את זהותה
מצד אחד כולך נכבשת,
שם הרחק ממול
מתנדנד בין קסם קשת
לבין דינו של המבול
לידי גופה שותתת
שם שרוע בין גוונים
רגע, בכפי ניתנת
בשני, כשני זרים
יש חיבור אחד של רגע
בשני, מרחק קטן
האחד מתת אלוה
השני מנחת שטן
ואנוכי קורס, נטוע
כאילן שנותיו בני אלף
לא ניתק מהחזיון
ואורב איתך לטרף
ואני על רגליי,
ניצב כעיקש
לנתב את שביליי
להרחיק לחם עבש
ככיבושו של יפתח
ונערות בלבן
מתפרצות אל האומץ
נמוגות כקורבן
ואני כבר איני
מתהולל כחוגר
מקריב מהותי
לעצמי שוב אומר
ששם מעלייך
ואת כל כולה
מרוחק משדייך
זה אני העולה
גורלו של גואל
שהקריב עיתותיו
ואף אחד לא שואל
את מה הוא אהב
ומרוחק כיפתח מבתו
יום אחר יום מעלייך
מתבונן כחוגר אין בילתו
ונרתע ממפתח כפתורייך
ואני מעלייך
אין תחושה של שייך
אחוז ברגלייך
לו ידעתי כי כך
לו ידעתי, כי שוב
עולמי הקסום
אינו כה חשוב
כמתרס וחסום
ושם מעלייך
גם את ככולן
מרוחק משדייך
זה אני הקורבן
---
וזו שתבוא בינות מילותיי
היא זו הפוסעת לעברי משכבר
היא זו שתדע לקבץ אהוביי
היא זו שתקיץ, זה תם ונגמר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה